מלבי"ם
ויאמר לו העם השיבו לו הן צדקת בדברך שאם נביט על התכלית היוצא מן הפעולה שיסיר חרפה מעל ישראל אין ראוי לקבל שכר כי זה מוטל על כל איש ישראל מצד דתו וקנאתו לאלהיו, רק מה שאמרנו כי האיש אשר יכנו יקבל עושר גדול ובת המלך, זה לא יהיה כעין שכר על התכלית שפעל על ידי פעולתו לכבוד עמו ולאלהיו, רק זה יהיה בעבור אשר יכנו בלבד, שאיש המראה גבורה כזאת להרוג גבור עריץ כזה, גם בלעדי התועלת שהועיל בזה לבני עמו ראוי הוא לקחת בת המלך מצד עצמו בהיותו גבור ואיש חיל שאין כמוהו, וראוי הוא לכל יקר וכבוד ועושר מצד מעלת גבורתו:
אברבנאל
והאנשים השיבוהו הדברים והחסדים הנזכרים אשר יצתה בת קול שהמלך יעשה למי שיכה אותו, (כח) ובשמעו אליאב אחי דוד הגדול שהיה דוד שואל על זה ומראה עצמו כאלו הוא רוצה להלחם עמו, חרה אפו וגער בו למה זה ירדת ללא תועלת? ואמר זה לפי שלא ראה הלחם והערובות שהיה מביא וחשד שדוד בא לראות המלחמה בזולת רשות ישי אביו, וזהו ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר (רוצה לומר השמם) ששם הם מוכנים למאכל אריות ודובים, ולא באת כי אם לראות המלחמה, (כט) ודוד השיבו מה עשיתי עתה הלא דבר הוא, רוצה לומר דברים בטלים הם ולא עשיתי מעשה, (ל) והוסיף לשאול וישיבוהו כראשון, והנה היה דוד מרבה בשאלות האלה כדי שיודע הדבר לשאול וישלח בעדו, כי נתבייש מהלוך אליו הוא בעצמו ובחר שיקראו אותו: